אדריכלי  ההסתדרות

אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן היו אמונים על תכנונם של עשרות רבות של מבנים בעבור הסתדרות העובדים בא"י, על שלל מוסדותיה, אגפיה ושלוחותיה. הם אדריכלי ההסתדרות.

משרדם של לייטרסדורף ובלזיצמן היה אמון בין השנים 1946-1970, תקופת תור הזהב של ההסתדרות, על תכנון עשרות מבני הסתדרות שונים ברחבי הארץ. רק בשנים האחרונות, נחשפו בארכיונים רבים ומגוונים כמויות מרשימות של מידע אודות 82 מבנים תחת תכנונם בעבור ארגון ההסתדרות. היקף החומר הרב שנגלה בזמן איסוף החומרים הוביל לתובנה המשמעותית שהאדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן היו אדריכלי ההסתדרות, והשפעתם ממשיכה להדהד במרחב הציבורי עד היום.   

עוצמת ההתקשרות שבין המשרד ללקוח באה לידי ביטוי במנעד הרחב של הפרויקטים - למן תכנון מבני הציבור המרכזיים בערים ובמושבות וכלה בשיפוץ של מועדונים שכונתיים.

סיפורם של המבנים הוא סיפורו של הגוף שהיה למוקד הכח המשמעותי בשנים שטרם קום המדינה והעשורים הראשונים לקיומה: החל במרכזיותו בחיי היום-יום של ציבור הפועלים והפוליטיקה המקומית בערים, במושבות ובעיירות הפיתוח; ועד לפשיטת הרגל הכלכלית והערכית כפי שמשתקפת מבעד לבנייניו המוזנחים, אלה שנותרו על תילם ואלו שנמכרו ונהרסו, כעדות לתמורות בהסתדרות ובמדינה.

למאמרו של פרופ' אמנון בר אור 
אודות פועלם של לייטרסדורף ובלזיצמן בעבור ההסתדרות בפ"ת

בתי ההסתדרות היו מבני הדגל של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י והוקמו בשלל ישובים וערים ברחבי הארץ. במבנים אלו ישבו נציגי הוועד הפועל של ההסתדרות של אותו ישוב ולרוב הכילו את משרדי הארגון ומקום להתכנסות ואדמיניסטרציה לציבור הפועלים המקומי. מבני הסתדרות רבים תוכננו ברוח הסגנון המודרניסטי ולעיתים אף ברוטלסטי ובטאו את עקרונות האדריכלות הסוציאליסטית שבלטה בארץ באותם עשורים.אדריכלות זו אופיינה בחזיתות רשמיות, פונקציונליות, נטולות קישוטים, עם רחבת התכנסות ציבורית למולן.

בנק הפועלים היה מוסד כספי לענייני עבודה שהיה בבעלות ההסתדרות , ועמוד לשרותן של כל קבוצות הפועלים המיוסדות על בסיס קואופרטיבי, בכל ענפי פעולתן.

ב-29 באוקטובר 1919, בישיבת הוועד הפועל הציוני, ביוזמת ברל כצנלסון (ואחרים) ובתמיכת ארתור רופין הוחלט על הקמת בנק שיתנהל על ידי הפועלים ולמענם. הבנק נפתח לציבור בשנת 1921 וכל עוד ההסתדרות החזיקה בבנק (עד הלאמתו ב-1983), קמו ביוזמתה סניפי בנק הפועלים במרכזי ערים רבות לשימוש ציבור הפועלים.

מבטחים היה מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, הוקם בשנת 1949 כ"מכשיר מרכזי להקניית זכויות סוציאליות לעובדים". מבטחים היווה את קרן הפנסיה העיקרית של ההסתדרות ומבני מבטחים רבים קמו בערים שונות והכילו את משרדי הארגון של אותו יישוב.

לשכת המס המרכזית היה הגוף האחראי על גביית "המס האחיד" - תשלום דמי חבר בהסתדרות. תשלום זה העניק לחבר את זכות השימוש בשירותי הארגון השונים ובין היתר גם את הזכות לטיפול רפואי בקופת חולים כללית של ההסתדרות. עם התשלום החודשי של המס האחיד קיבל החבר בול אותו היה צריך להדביק במקום המתאים בפנקס חבר ההסתדרות - הפנקס האדום. לשכות המס הוקמו לרוב בסמוך למבני ההסתדרות או כאגף בתוך מבנה ההסתדרות עצמו, שם נערכה הפעילות האדמיניסטרטיבית של הלשכה וריכוז התשלומים של ציבור הפועלים של האזור אותו שרתה.

קופת חולים כללית היתה הגוף הרפואי של ההסתדרות שהיה אמון על מתן שירות רפואי לציבור הפועלים בא"י.

הקופה הוקמה ב-1911, בהצעת ברל כצנלסון, ועם השנים נבנו עוד ועוד מרפאות ומרכזים רפואיים, מקומיים ומחוזיים, שסיפקו שירותי רפואה לחברי הקופה. מנעד המבנים של קופת החולים נע מבתי מרקחת וממרפאות קטנות לשירות מושב, קיבוץ או שכונה ועד לבתי חולים ומרכזים רפואיים אזוריים עם שלל מחלקות מתקדמות.

בשנות ה-90, בעקבות חקיקת "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" נותק הקשר בין קופת החולים להסתדרות.

הפועל לבן-02.png

ההסתדרות, כארגון-על המספק שירותים בכל תחומי החיים של פועלי ישראל, ראתה עצמה אחראית, בין היתר  למיצוב תחום התרבות והפנאי של חבריה. ההסתדרות הקימה באינספור ישובים אולמות תרבות ובתי עם קטנים וגדולים, בהתאם לגודל הקהילה, שאפשרו לציבור להתכנס ולצרוך תרבות יחדיו. במרכזי תרבות אלו התקיימו טקסים, ציינו מועדים וחגים, ערכו הצגות, הקרנות ואספות חברים. המבנים הללו לרוב מוקמו במרכז היישוב והיו מבנה משמעותי בחיי הקהילה, הן ביישוב הכפרי והן בעירוני.

ההסתדרות ראתה בספורט אמצעי חשוב לקידום חברתי ובריאותי של ציבור העובדים בישראל, וב-1924 הקימה את ארגון הספורט "הפועל" - התאגדות לתרבות גופנית. במסגרת זו הוקמו אולמות ומגרשי ספורט בהם עסקו בענפי ספורט שונים כגון כדורסל, כדורגל, כדורעף, שחייה ועוד. ילדים ובוגרים, יכלו להשתתף ולצפות בתחרויות, אימונים ומשחקי ספורט של קבוצות "הפועל" בסניפי "הפועל" בכל רחבי הארץ.

ההסתדרות, חלשה בין היתר גם בתחום התרבות של פועלי הארץ, ובמרכזי ערים שונות הקימה בתי קולנוע שמשכו אליהם צופים מהאזור כולו. בתקופה זו בתי הקולנוע היו בילוי מרכזי ונפוץ הם מוקמו במרכז העיר והכילו אולם הקרנה אחד גדול ורחבת התכנסות עם קופה וקיוסק.

Noaroved-150x150.png

"הנוער העובד" היא תנועת נוער שהוקמה ב-1924 כתנועת בת של ארגון ההסתדרות. התנועה קשורה לאידאולוגיה של תנועת העבודה הישראלית והיא איגדה בני נוער מכל הארץ במסגרות חברתיות ופעלה מתוך ערכי הרעיון הציוני-סוציאלסטי. כמדי שבוע נפגשים בני הנוער במבנה ה"קן" לעבור הפעלות ושיעורים המבוססים על ערכים המזוהים עם תנועת העבודה ואף יוצאים לטיולים רבים ומחנות ברחבי המדינה. לתנועה קנים (סניפים) רבים ביישובי הכפר והעיר, הן ביישובים יהודים והן ביישובים ערבים ודרוזים.

"עמל" היא רשת חינוך ארצית שהקימה ההסתדרות ב-1928. בזמנו, בבתי ספר "עמל" התמקצעו התלמידים במלאכות הכפיים הנדרשות בשוק, בנוסף ללימודי הליבה של בית הספר, ומרחב בית הספר הכיל מבני סדנאות גדולים עם מכשור מקצועי בהם למדו התלמידים את מלאכתם. הקמת רשת בתי הספר מומנה באמצעות תרומות שגייסה הפילנתרופית ליידי דייוויס בקנדה ובמדינות נוספות. חלק מבתי הספר של הרשת אף קרואים על שמה.

סולל בונה נועד להיות הזרוע המבצעת של ההסתדרות בכל תחומי הבניה והעבודות הציבוריות בארץ ישראל ומכשיר לקליטת עליה, להכשרתה המקצועית ולהשרשתה בארץ. החברה קמה בשנת  1924 ע"י ההסתדרות כחברה קבלנית לעבודות ציבוריות בניה וחרושת.  'סולל בונה' הייתה ועודנה מפעל הקבלני הגדול בארץ לביצוע עבודות בניה, סלילת כבישים ועבודות ציבוריות. "סולל בונה" לקחה על עצמה משימות בניה בהיקף נרחב בעלות חשיבות מדינית, ביטחונית ולאומית, ומילאה תפקיד מרכזי בבנייתה ובפיתוחה של מדינת ישראל.

הצרכניה היתה קואופרציה צרכנית של ההסתדרות בה חברי ההסתדרות היו שותפים בניהול וברווחים.
הצרכניה צמצמה את הסחר בספסרות ודאגה למכור לצרכנים מוצרי מזון ומוצרי יסוד לבית במחירים הוגנים ומבוקרים.